עמותת ‘בשביל המחר’ מתמחה ב-15 השנים האחרונות בעיבוד אירועי לחימה רגשיים ללוחמים ולוחמות משוחררים, על ידי תהליך עבודה קבוצתי במסעות בטבע ומתן כלים להתמודדות עם אותם אינטיסיבים.
מאז שהוקמה יצאו 219 מסעות עם 2,767 משתתפים. מאז ה- 7.10 התגייסה העמותה, באמצעות עשרות מנחים בעלי רקע טיפולי בעיבוד אירועי לחימה, להיות שם עבור העורף, עבור הורים ובנות הזוג. בנוסף 25 ממתנדבי ‘בשביל המחר’ פועלים מתחילת הלחימה עם הלוחמים והלוחמים. מגיעים אל שטחי הכינוס כאזרחים, בשיתוף עם צה”ל ועוד חמישה כבר מגויסים כקב”נים ועושים פעילות דומה על מדים.
ענת סמסון יופה, חשבה שראתה כבר הכל, מי שמלווה את לוחמי צה”ל ב- 15 השנים האחרונות, עם קצינים בכירים שמתקשרים להתייעץ איתה כיצד לשמור על החוסן הנפשי של הלוחמים. מספרת בראיון אישי, על העולם הישן של לפני ה – 7.10 ולקראת מה אנחנו צפויים, על הדרך שעשה צה”ל בטיפול בחוויות לחימה בשגה הקרב, על יכולות הטבע בריפוי ותובנות על החיים וכמה חשוב לדבר ולעבד את מה שהיה בשדה הקרב למנוע התפתחות פוסט טראומה.
“מי שעובר אירוע לחימה משהו נגרע בו, ברמה הרגשית והנפשית קרה. גם אם אתה מתפקד באופן יוצא מהכלל והכל בסדר וזה העלה את החוסן שלך, משהו עבר עליך, שנמצאים באירוע טראומטי. ואם לא נותנים לזה תשומת לב, ומקשיבים לאן לזה מוביל, זה יכול להוביל למקומות פחות טובים בנבכי נשמתך. המקום של לתת לזה לגיטימציה, לאפשר לתת לזה לצוף, להרגיש ומה שמנסים לטאטא, להדחיק ולהסתיר אלו דברים נורמליים ביחס למה שחווים. אם מבינים את זה ומוכנים להסתכל בלבן של העין, וגם לדבר את זה ולפורר, זה הופך למקום נורמטיבי”.
