דדי חסיד, הבין רק לפני שנתיים שהוא סובל מפוסט טראומה, אחרי עשרים שנים של התמודדות עם תסמיני פוסט טראומה קשים בעקבות שירותו הצבאי. בשנת 2001 מחבל מצליח להתקרב לעמדת השמירה בו היה דדי עם חברו, השליך לעברם 5 רימונים. למרות הפציעה הקשה הוא פיקד על הפינוי שלו ושל חברו ומספר על תהליך שיקום מהיר, כדי לחזור לשירות צבאי כמה שיותר מהר.
שנה אחרי אחרי שניצל בנס, הוא סופח ליחידה מיוחדת של משמר הגבול, שם בזמן עימותים בנצרת, מחבל מצליח להתקרב אל השוטרים ולדקור את דדי בצווארו. גם מהפציעה השנייה הוא מצליח להשתקם וממשיך בשירות קבע. אחרי השחרור התחילו להופיע אצלו סימנים של פוסט טראומה, חלומות וסיוטים, התקפי זעם וכעס.
רק לפני שנתיים הבין בעקבות פגישה אצל פסיכולוג כי הוא מתמודד עם פוסט טראומה קשה. בבוקר השביעי לאוקטובר, התפרץ בביתו, רצה לקח סכין מטבח ולצאת דרומה להילחם. אחרי מספר שעות הצליחו חבריו, לדבר אל ליבו, שישאר בביתו. ” אם הייתי יוצא הייתי נהרג, הילדים שלי היו בנתיבות בזמן הטבח, חברים שלי נהרגים בעוטף עזה, התפרקתי.
כעבור מספר ימים הוא מגוייס עם יחידתו לצפון, אך מתעקש להגיע למלחמה בעזה. אחרי 180 ימי מילואים בלחימה אינטנסבית, הוא מתפרק, נפשו לא יכלה עוד. מאז נמצא דדי בחוות חוסן של אגף השיקום, החווה של דני, בתהליך טיפולי.
