בראיון לפודקאסט "הגשר – מדברים פוסט טראומה" סיפרו מנכ"ל עמותת שחר, נדב קרמר, ומנהל התחום הטיפולי, נדב פרידמן, כי הרעיון להקמת המיזם צמח מתוך סיפוריהם האישיים כפצועי צה"ל ולוחמי סיירת נח"ל.
קרמר תיאר כיצד במשך שנים נשא תחושות אשמה קשות בעקבות אירוע קרבי שבו איבד חבר קרוב. לדבריו, רק השתתפות במסע עיבוד קבוצתי אפשרה לו להתמודד עם הזיכרונות ולהשתחרר מהמשא הכבד שליווה אותו במשך שנים. פרידמן סיפר על פציעה קשה שחווה בקרב שבו נהרג מפקדו, ועל תחושת הבדידות שנוצרה לאחר שנאלץ לעזוב בבת אחת את המסגרת הלוחמת ולעבור למסלול שיקום ארוך.
"הבנו שאפשר למנוע מחיילים צעירים לסחוב את הכאב עשרות שנים", אמרו השניים.
המסעות שמפעילה העמותה נמשכים חמישה ימים ומתקיימים בסוראיה – מרחב מרפא וריטריט ריפוי בגאורגיה,וברחבי ריפוי ביוון וקפריסין. בניגוד לטיולי אתגר פיזיים, הדגש הוא על עיבוד רגשי קבוצתי של חוויות הלחימה, לצד כלים להתמודדות עם תסמיני לחץ וטראומה. כל המנחים הם אנשי מקצוע שעובדים תחת פרוטוקול טיפולי של הפסיכולוג הקליני יורם בן יהודה, ופרופסור אייל פרוכטר, יו"ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה
במהלך הפעילות עוברים המשתתפים סדנאות המבוססות על עבודה קבוצתית, שהייה בטבע, יצירה ותרגילי מודעות, במטרה לאפשר שיח פתוח על רגשות, אובדן ואשמה. אחד הנושאים המרכזיים שעולים במסעות הוא הפער בין הקרבה למשפחה ולחברים לבין הקושי לשתף אותם במה שחוו הלוחמים בשדה הקרב.
לדברי אנשי העמותה, הדור הנוכחי של הלוחמים מגלה פתיחות גבוהה יותר לעולם הרגשי בהשוואה לדורות קודמים. "הצעירים של היום רוצים לדבר, לשתף ולקבל עזרה", אמר פרידמן. "למרות החוויות הקשות שעברו, הם מפתחים שפה רגשית משותפת שמאפשרת להם להתמודד יחד".
מאז תחילת המלחמה הרחיבה העמותה את פעילותה ומעסיקה כיום עשרות מנחים ואנשי מקצוע. השנה צפויים להתקיים כ-60 מסעות עבור צוותים לוחמים, קצינות נפגעים, חיילים בודדים ורבנים קהילתיים שליוו קהילות בתקופת המלחמה.
עם זאת, בעמותה מציינים כי פעילותם ממומנת כמעט כולה מתרומות. נדב קרמר קרא למדינה ולמערכת הביטחון להכיר בחשיבות הטיפול הקבוצתי ולהגדיל את התמיכה בתחום. "אי אפשר להסתמך רק על טיפול פרטני", אמר. "הכוח של החברים לצוות ושל הקבוצה הוא חלק משמעותי מתהליך ההחלמה".
בעמותה מדגישים כי מטרת המסעות אינה רק לסייע בהתמודדות עם אירועי הלחימה, אלא למנוע התפתחות של פוסט טראומה כרונית בעתיד. "כשנותנים ללוחם מקום לפרוק ולעבד את מה שעבר סמוך לשחרור, אפשר למנוע ממנו לשאת את הכאב במשך עשרות שנים", סיכמו.