ארי גבע, היה לוחם ביחידה מיוחדת באינתפאדה הראשונה, בשנת 1988. מפגש עם חברים על מרפסת פסטורלית בספרד, שנים ארוכות אחרי השחרור, הציתה בו את זכרונות אירועי הלחימה הבלתי אנושיים. משם יצא למסע ריפוי עצמי שכלל טיפול בעזרת MDMA וסמים פסיכדליים, איתם הצליח לשחזר ולרפא מקומות פצועים בנפשו. מאז הפך למטפל אלטרנטיבי ומרצה.
“שנת 1988 הייתה השנה ששינתה את חיי. זו השנה בה פרצה האינתיפאדה הראשונה. בזמן הזה אני הייתי לוחם צעיר באמצע מסלול קשוח במיוחד. שמענו שהתחילו מהומות קשות בעזה. הקפיצו אותנו לשם לכמה ימים. כך חשבנו בתחילה, היינו קשוחים, יעילים ומקצועים. יום רדף יום ובסיכומו של דבר היינו חצי שנה בתוך הרצועה. רוב הזמן במחנות פליטים האלימים של עזה, חלק ניכר מהזמן ישנו בטיולית ליד המחנה פליטים. רוב הזמן היינו עייפים, רטובים ופצועים. התקלחנו פעם בשבוע בבתים של תושבי גוש קטיף. פעילות רציפה של עשרים שעות ביום. עומס עצום של פעילות ואירועים. מנסים לעצור מהומות אלימות בסדר גודל שצה״ל לא הכיר קודם. נקלענו לסיטואציות מאד קשות חלקן נגמרו כמעט בלינץ׳. חלקן פשוט נגמרו באלימות קשה. רוב הזמן היינו תחת איום מתמיד על החיים שלנו ובמצב של הישרדות בכל רמה. לא חושב שהבנו אז את ההשפעה העצומה של האירועים עלינו. אחרי חצי שנה, הסתיימה הלחימה. סיימתי מסלול. המשכתי את שרותי הצבאי בתפקידים שונים. חלקם תפקידי פיקוד”.
“אני במסע ארוך של ריפוי והתמודדות. חלק מרכזי מתהליך הריפוי עשיתי באמצעות Mdma, פסכדליה, חומר שמאפשר להכנס לארועים שקרו אז לפני 30 שנה להבין ולראות מה היה. לרפא חלקים ניכרים ולנטרל את ההשפעה שלהם על כאן ועכשיו”
חוויות מתוך חדרי הטיפול:
הטיפול נעשה בנוכחות מטפל מקצועי בסביבה טיפולית מקצועית. אין בנאמר שכתבה המלצה לשימוש בסמים מסוכנים שלא בנוכחות מטפל או איש מקצוע
