עבור אלפי צעירים ישראלים, הטיול הגדול למזרח היה תמיד רגע של חופש, ניתוק והתחלה חדשה. מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", רבים מהתרמילאים שמגיעים להודו מגלים שהמסע רחוק מלהיות רק חוויה אקזוטית. לצד התרמיל על הגב, הם נושאים מטען כבד של לחימה, אובדן וזיכרונות שלא מרפים. מתוך המפגש הזה נולדה עמותת "דרך הלוטוס" – מיזם ישראלי הפועל בהודו ומעניק מענה קבוצתי וליווי נפשי ללוחמים ולוחמות משוחררים.
העמותה הוקמה על ידי ורד מבצרי והילה שר רגרמן, ישראליות שחיו בהודו בשליחות. במהלך החודשים הראשונים למלחמה הן אירחו מטיילים ישראלים שקיבלו צו 8 ונחשפו מקרוב למצוקה הנפשית שאיתה חזרו מהחזית. "פגשנו צעירים שמתפקדים כלפי חוץ, אבל בפנים סוחבים פציעה שקופה", מספרת ורד. מסע משותף לאנפורנה, שבו השתתפה ורד לצד לוחמים, חידד עבורה עד כמה מדובר בתופעה רחבה שתלווה את החברה הישראלית עוד שנים קדימה.
הסדנאות מתקיימות בחווה חקלאית ירוקה ושקטה בגואה בדרום ודהמסלה בצפון. המיקום נבחר לאחר בדיקה של עשרות אתרים, במטרה ליצור מרחב שמאפשר ניתוק, שקט ועבודה פנימית. בכל סדנה משתתפים כ־20 צעירים בשנות ה־20 לחייהם, לוחמים, לוחמות ותומכי לחימה, אחרי שירות סדיר או מילואים משמעותיים במלחמה.
התוכנית המקצועית נבנתה על ידי יורם בן יהודה, ממקימי היחידה לתגובות קרב בצה"ל, ונועה רופא , קב"נית ראשית לשעבר. לצד הצוות שמגיע מישראל, פועלת במקום גם קהילה של מטפלים ישראלים המתגוררים בגואה. קרן, מנחת קבוצות במיזם, מדגישה כי הסדנה אינה מחליפה טיפול עומק, אלא נשענת על כוח הקבוצה. "המפגש עם אחרים שעברו חוויות דומות יוצר נרמול, שייכות והבנה שהם לא לבד".
אחד הכלים המרכזיים בסדנה הוא "מודל הלוטוס", המדמה את תהליך ההתמודדות לצמיחתו של פרח הלוטוס מתוך הבוץ אל הפריחה. לצד שיחות עיבוד ופעילויות גוף־נפש, המשתתפים עוסקים גם בעבודה חקלאית ונתינה לקהילה המקומית, במטרה להחזיר תחושת ערך ומסוגלות. השיא מגיע לרוב בארוחת שישי משותפת, שמעניקה תחושת בית ורגע של יציבות בתוך הטלטלה.
המיזם פועל על בסיס התנדבותי ומימון מתרומות, וההשתתפות בו אינה כרוכה בתשלום, למעט דמי רצינות סמליים. החשיפה נעשית בעיקר דרך קבוצות וואטסאפ של מטיילים ישראלים, רשתות חברתיות ומפה לאוזן. לפני ההגעה מתקיימות שיחות היכרות אישיות לתיאום ציפיות ובחינת התאמה.
בעתיד מתכננות מייסדות העמותה להתרחב ליעדים נוספים, בהם נפאל, ולתת מענה גם לאוכלוסיות נוספות כמו מטפלים ואנשי סיוע. "אני פוגשת דור צעיר עם עוצמות אדירות", מסכמת ורד. "גם בקצה השני של העולם, הם מזכירים לנו שיש כאן הרבה תקווה".