היום, תומר מוביל את עמותת TERRA UMA ואת תכנית הוינו תרפיה, תהליך שנתי שבו לוחמות ולוחמים מייצרים יין ולומדים מחדש להאמין בעצמם ובטוב שמסביב.
הסיפור של תומר מתחיל בשירות מילואים בקיץ 2006, בנקודה 105 על הגבול הצפוני של ישראל, בתקרית שבה נחטפו אלדד רגב ואודי גולדווסר ז"ל – ושסימנה גם את תחילתה של מלחמת לבנון השנייה. הכוח של תומר נכנס למארב מתוכנן היטב של חיזבאללה בתוך שטח ישראל. הטיל הראשון פגע בהאמר, ותומר נפצע קשה מכדורים ביד, בגב וברגל. הוא נותר לבדו בשטח כ־45 דקות תחת אש עד החילוץ, בעוד חבריו אודי גולדווסר ואלדד רגב נחטפים. הוא הובא אנוש לבית החולים, עבר ניתוחים ושיקום ארוך. מאז החלו שנים של סיוטים, דריכות יתר, חרדה ואובדן עניין בחיים.
ההחלמה הפיזית לא סימנה חזרה לתפקוד. תרופות וטיפול שיחתי לא התמודדו עם הפער שגדל בינו לבין סביבתו. תומר מתאר “חיים על אוטומט”, בושה מול המשפחה והילדים, וקולות מתישים של ייאוש. בלי כיוון, בלי תפקיד.
טרגדיה משפחתית נוספת – מות אביו בתאונת אופנוע סמוך לאזור הפציעה – טלטלה את תומר. החבית שהאב השאיר בסלון הפכה לסימן דרך. הוא נכנס ליקב, למד, ניקה מיכלים, עקב אחרי התסיסה, וראה איך נוזל רועש מתייצב בחושך של החבית עד שהוא נרגע ומתבהר. שם נולדה התובנה: אי אפשר לחזור להיות ענבים. מקבלים את השינוי ומגדלים ממנו משהו חדש.
בכרם בבת שלמה גילה תומר שהשילוב של אדמה, מחזוריות, חמלה וסליחה טבעית של הגפן מרפה את הרעש. נכנסים לשורה ויוצאים מהצד השני עם מסע קטן פנימי. לבד או עם קבוצה, הראש נרגע והלב נפתח. ככל שהגפן מתמודדת עם קושי, הפרי מתוק יותר. כך גם האדם.
מתוך השנה האישית שלו בנה תומר תהליך שנתי לקבוצה: יוצאים לכרמים, קוצרים, מתסיסים, מעבירים לחביות, עוקבים, טועמים, מבקבקים. לכל משתתפת ומשתתף חבית עם השם שלהם. אין מעגלי דיבור אינסופיים. עושים. בליווי ייננים בכירים בהתנדבות וצוות רגשי צמוד. התעשייה אימצה, הציוד נתרם, והיין הגיע למסעדות שף. מחזור שלישי רץ, 18 לוחמים ולוחמות מסיימים בקרוב, ומחקר מסודר מתחיל כדי למדוד את האפקט.