חוסן וטראומה בימי המלחמה – שמואל וטלי סלוטקי, איבדו את שני בניהם, ישי ונעם ז”ל, בבוקר שבת ה 7.10. שני הבנים, לוחמים במילואים בגולני, יצאו מביתם בבאר שבע, עלו על מדים ועם אקדחים אישיים, החלו לנסוע דרומה להגן על יישובי הדרום להילחם במחבלים.
אחרי מספר שעות, נותק הקשר עימם, אך איכון טלפוני שעשו בני המשפחה מצא את מכשיר הטלפון בצומת הכניסה לקיבוץ עלומים.
לקראת הערב, יוצא למקום אח נוסף, בזמן שמתנהל ירי ולחימה באזור ומנסה לחפש את שני אחיו. בחסות החשכה עם פנס בטלפון האישי, הוא צועד בין עשרות הגופות הפזורות בשטח, מנסה למצוא כל בדל של מידע. על אחת הגופות הוא מזהה שעון יד שהיה לו מוכר, אך לא הצליח לזהות את אחיו.
מאז מתקפת החמאס, משפחת סלוטקי מיד התגייסו למלחמה, למרות שני האחים הנעדרים, שלושת האחים הנוספים, התגייסו מיד למילואים ביחידות גולני, להגנה על גבול הצפון, הבת שלהם, עובדת בבית החולים סורקה בבאר שבע ומטפלת בפצועי המלחמה. האב שמואל התגייס ליחידת האיתור וזיהוי חללים בחנה שורה, האם טלי עובדת בבית החולים הדסה במרפאת הכאב, נמצאת מאז התחילת המלחמה בטיפול בפצועים.
כעבור מספר ימים, בזמן ששמואל נמצא בשירות מילואים במחנה שורה, אליו הובאו הגופות מאירועי השבת השחורה, מתחילים להגיע חלקי מידע, על הנורא מכל.
שמואל, בראיון אישי, מספר על החוסן המשפחתי אחרי האסון, שירות המילואים ביחידה לזיהוי גופות וחללים, איך מתמודדים עם הכאב האינסופי, ומה סוד הקסם של המשפחה
