יאיר נפצע ממש בתחילת המלחמה בשכונת רימאל שבעזה בעקבות מארב של חמאס ללוחמי הצנחנים. הוא פונה במצב אנוש לבית חולים סורוקה. ביום שבו נפצע, אשתו קיבלה את הבשורה שהיא בהיריון.
בקול צנוע משחזר יאיר את רגעי היתקלות, המחבלים שבאו לוודא הריגה, ההבנה שאלו רגעיו האחרונים, החילוץ הדרמטי של חבריו, שניסו לחלץ את גופתו כדי שלא תיחטף, והרגע המאושר בו גילו שהוא העמיד פני מת אך פצוע אנוש. הוא שמר על הכרה עד הגעתו לבית החולים, הבין שנפצע קשה מאוד. הוא מורדם ומונשם ועובר סדרת ניתוחים, עד שמפגש אחד עם קצין בכיר ליד מיטתו משנה את עולמו.
"התצפיות זיהו שלושה מחבלים נכנסים לתוך מבנה, התחלנו תנועה לכיוון המבנה החשוד, אני מצליח לפתוח פתח קטן בדלת, ושומע פיצוץ אדיר, ואני נופל פנימה לתוך הבית, כעבור מספר שניות אני פוקח את עיני ורואה מולי שלושה מחבלים מתקרבים, אני מזהה את רובי הקלצבקוב שלהם, הם מגיעים לבצע וידאו הריגה, אני מספיק לראות את הרשף מתוך קני הרובים שלהם, ומתהפך עם ראשי לאדמה, ובליבי תפילה אחת – רק לא להיחטף. אני ממלמל את תפילת שמע ישראל, ואומר לעצמי מפה אני לא יוצא בחיים".
וכך שהוא שוכב על הריצפה בתוך הבית עם המחבלים, הוא מבין שהוא פצוע קשה ומחליט לדחוף עם הרגלים את הגוף חזרה לאחור אבל אז מבין כי המחבלים יוכלו לראות שהוא עדיין חי ויחזרו שוב לירות בו, הוא מחליט להעמיד פני מת.
"אני שומע מבחוץ את חברי הצוות נלחמים וצועקים שהם עומדים לזרוק רימון ואני רק מתפלל שלא יעשו זאת. אחד הקצינים מציץ לתוך המבנה ומזהה אותי על הריצפה ומחליט לא לזרוק רימון, בזמן הזה הוא גם נורה ונפגע אבל מעביר הלאה את ההודעה שאני פצוע בתוך הבית. הם מתארגנים לחילוץ שלי, אני לא יוכל לזוז אבל שומע את הכל. יש פיצוץ גדול הם זורקים רימון מעלי, לתוך מרכז הבית, ואז מושכים אותי מהרגלים החוצה. הם חשבו שאני מת ולא רצו שהם יחטפו את הגופה, הם חצו שטח השמדה כדי לחלץ אותי ואז הבינו שאני עוד בחיים".
יאיר איבד המון דם, וקביל בשטח עד לפני הגעת המסוק 4 מנות דם ופלזמה, ופונה במצב אנוש לבית החולים עם רסיסים בכל חלקי גופו.
במשך מספר שבועות היה מורדם ועבר למעלה מעשרה ניתוחים, אל מיטתו בבית החולים הגיע תא"ל אופיר ליוויוס, מי שהיה קצין חינוך ראשי וקטוע רגל בעצמו. "זה היה עבורי מפגש מאוד משמעותי ומשנה חיים, הוא אומר לי כפצוע לפצוע, הגוף שלך ואתה צריכים עזרה עכשיו ואל תתבייש לקבל את העזרה והדבר השני שהוא אומר לי זה אתה מסוגל לעשות הכול כל מה שתבחר לעשות זה תלוי בך.
אני לוקח את שני המשפטים שכאילו סותרים, האחד אומר תיתמך ואתה תלוי באחרים והמשפט השני אומר לך. אתה הדבר היחיד שיחליט איפה תהיה. אני ממש מאמץ את שני המשפטים האלה זה נותן לי קריאת כיוון אני מבין שמפה זה מסע שהוא תלוי בי ושזה שיקום וזה מלחמה עכשיו".
יאיר מתחיל תהליך שיקום מואץ, ובזכות אהבתו לספורט הוא מציב לעצמו יעד לקחת חלק במרתון ירושלים, בהתחלה הצוותים הרפואיים לא זרמו עם הרעיון אבל לאט לאט הבינו כי הקצין הזה הציב לעצמו מטרה והוא הולך להגשים אותה. יאיר רץ במרתון ירושלים והספיק גם לקחת במרתון תל אביב
