עידן קלימן, יו”ר ארגון נכי צה”ל: “אני נותן לממשלה 3 חודשים להביא לחקיקה מלאה את רפורמת נפש אחת אם לא נצא למאבק”

שנה לפני הבחירות לראשות ארגון נכי צה"ל, עם טענות קשות מצד הנכים הפוסט טראומטיים על חוסר ייצוג, מגיע עידן קלימן לראיון אישי ופותח את הכל

שתפו:

Facebook
WhatsApp

להאזנה לפרק 12 בכל הפלטפורמות:

מה שלומך בימים אלו?

מחלים, עברנו תקופה לא קלה ,  סרטן הדם, זה לא תענוג גדול. אבל בסדר

אנחנו מתחילים את הריאיון עם מסר אופטימי

בכלל כל הריאיון צריך להיות אופטימי

בוא נפתח עם הפיל שבחדר – חלק ממתמודדי הפוסט טראומה כועסים עליך…

אתה מכיר נבחר ציבור שלא כועסים עליו?, אני לא מושלם, כשאתה מנהל ארגון של 50 אלף בתי אב, תמיד יהיו כאלה שיגידו שאני לא עושה בשבילם מספיק. אני חשוב שהמספרים מדברים, ההוכחות מדברות. אני שומע את הביקורת, אני לא באיזה מגדל שן. אני יושב בבית הלוחם, אני בשר מבשרם. דור שלישי לנכי צה”ל, סבא שנפצע במלחמת יום הכיפורים

הטענות הן כלפיך אישית או כלפי הארגון?

אני זה הארגון לצורך העניין, אני אסיים את תפקידי אני אחזור להיות, עידן מהקפיטריה. אבל כשאתה יושב ראש ארגון נכי צה”ל, אתה לוקח את האחריות המלאה, את ההצלחות מחלקים לכולם, את הכישלונות אלי וגם בהצלחות יש לי שותפים לדרך, להריץ ארגון כמו זה זאת אופרציה מטורפת.
רוב הביקורת היא לא נשענת על מסמכים אלא על תחושות ורצונות, יש גם המון דיסאינפורמציה, יש אנשים עם אינטרסים, זה דוחף מפה זה דוחף משם. יש אנשים שבמהלך הקריירה שלי, חשתי שהם לא מספקים את הסחורה ולא נותנים את מה שאני חשוב שאפשר לתת לנכל צה”ל, אז היום הם חוזרים ומנסים להתנקם בסיבוב, זה חלק מהחיים. אם מישהו חושב שזה מחליש אותי במשהו, זה ישנה  את דעתי או הדרך שלי, אז הוא באמת לא מכיר אותי.

ההתמודדות שלך היא מול משרד הביטחון ואגף השיקום או גם מול נכי צה”ל עצמם?

ההתמודדות היא 360 מעלות, מצד אחד יש את הנכים בגב, להם צריך לדאוג. מקדימה משרדי הממשלה, להם יש את האינטרסים שלהם, ואתה באמצע צריך להיות זה שמתכלל פה. רפורמת נפש אחת היא ענקית, אדירה ורוחבית ולכן נורא קשה בימים המטורפים של החלפת ממשלות ליישם את הרפורמה כמו שאני חשבתי שצריך ליישם אותה. יש לנו 4 בתי לוחם והחמישי בדרך, נסיעות להביא תורמים מחו”ל לקיים את הארגון, והמשפחה, אז ברור שנמצאים בהרבה אתגרים.

תכניס אותנו רגע למספרים על הארגון, בכמה נכים מטפלים, כמה מהם מאובחנים עם פוסט טראומה, כמה נפצעו בתאונות כמה נפצעו בפעילות מבצעית?

זרקת פה כמה נושאים נפיצים מאוד, ארגון נכי צהל נוסד ב1949 בביתן 19 בתל השומר, הוקם על ידי נכי מלחמת השחרור, מי שהמליץ להם להקים את הארגון היה פרופסור שיבא ולכן זה נמצא בבית החולים. בשנת 1956 אחרי מבצע סיני, זה הפך להיות הארגון כפי שאנו מכירים אותו כיום, המאבק הראשון היה להביא את פצועי הבריגדה. לאחר עשור הוא קיבל הכרה לארגון יציג של נכי צהל, מכיל כבר תקופה ארוכה 50 אלף בתי אב, לפעמים יותר לפעמים פחות.

לגבי הפצועים הקרביים, זאת שאלה שתמיד תישאל, מה קרבי ומה לא, אבל בגדול 65% זה פעילות מבצעית ולחימה, 35% תומכי לחימה. בניגוד לפרסומים, אני יודע, הפרסומיים שקריים ואני עומד על זה שהם שקריים, כי אני אחד היחידים שהלך וניתח את הנתונים האלה.

מה מספר הפוסט טראומתיים?

מתוך ה50 אלף, היום יש 8500. שהתחלנו את רפורמת נפש אחת, היו 5700 , המסלול הירוק ללוחמים, הכניס קרוב ל 3000 איש בשנה האחרונה. על פי הנתונים שיש לנו שהגיעו ממשרד הביטחון מתוך ה 8500 פוסט טראומתיים, מתוכם 3000 פוסט טראומה והשאר עם נכויות נוספות. אגב, חשוב מאוד לציין שכל פצוע פיזי, סוחב איתו טראומה, פרופסור זהבה סולומון שהיא הגורו של עולם פדויי השבי והפוסט טראומה, קבעה בדו”ח שלה בצורה הכי ברורה, כל פצוע פיזי סוחב איתו טראומה, אתה לא חייב להיות פוסט טראומתי כדי להיות פצוע פיזי.

אתה מרגיש את זה גם על עצמך, מהסיפור האישי שלך?

חד משמעי, אם אני מנתח את התנהגות שלי בדיונים, במשפחה או מול פקיד כזה או אחר, אומר לעצמי, היית צריך לעשות את זה יותר רגוע, לפעמים מרגישים כמו אש כזאת שעולה לך. גם סחבתי הרבה שנים, תחושת אשמה על הפציעה שלי. אני נפצעתי ביום שהודיעו לי שאני יוצא לקורס קצינים, בנובמבר 92′, והרגשתי תחושת כישלון מאוד גדולה. אחרי זה עבדתי בקונסוליה הישראלית בארצות הברית ובמשרד המשפטים, רציתי לעבוד במוסדות המדינה להשלים את השנים של השירות. אני מאוד מזדהה עם החבר’ה של שאר הישוב מאסון המסוקים, זה שנטל את חייו, כי הרגיש אשמה. אני קבלתי כדור בחזה, נפצעתי אנושות, מתתי פעמיים, ופעמיים החזירו אותי לחיים, נתתי את המקסימום. אבל הסתובבתי בתחושה אשמה שהחבר’ה שלי המשיכו ואני עזבתי אותם. עכשיו ברור שזה משהו לא רציונלי, שאתה מנתח את זה בצורה קרה, אבל החיים זה הרבה יותר ממשהו קר. החיים זה תחושות, מחשבות רגשות, חלומות. אני בשלב מאוד מוקדם של הפציעה שלי, קבלתי החלטה לעצמי שאני לא נותן לפציעה הזאת לנהל אותי, אני מנהל אותה. אז את הפוסט טראומה וגם את הנכות הפיזית, אני מנסה לתעל לעבודות לדברים, שאני אהיה עסוק כל היום.

היו תקופות שזה הפיל אותך?

במיוחד בתקופת הרווקות שלי שהייתי לבד בבית, אם לא הייתי נרשם לחוג טניס בבית הלוחם, אם הייתי נשאר בבית. היה מרסק לי את הצורה, הרגשתי שזה הולך לכיוון הזה. בפציעה אנושה כמו שלי, שאתה משותק מחזה ומטה, אתה מפסיד המון דברים. ביום שישי בחוף הילטון, כולם הולכים על חוף הים, ואתה לא יכול. כשאתה אבא, אתה רואה ילד על הכתפיים של אבא שלו, ואתה לא יכול, כשהייתי רואה חיילים הולכים עם הנשק בהצלב מאחורה, הזה היה מטריף אותי. מקנא.

זה היה הנקודות שהיה לוחץ לך?

טריגרים, חבל על הזמן. אחרי זה איבדתי שישה חברים מרנה קסאן, שלושה מהם היו חברים טובים. נותן לך קצת פרופורציות בחיים, תגיד תודה שנשארת פה, כי יש אנשים שאתה הולך אליהם לדבר לאבן. באתי ממשפחה של נכי צה”ל, אבא שלי אמר לי מהר מאוד, עידן, נכה צה”ל זה לא מקצוע, לך תלמד תעבוד, תעשה דברים. איש חכם. הוא בעצמו חטף כדור, היה משותק שנה וחזר לעצמו, אבל כן אתה יכול ליפול.

אחד הדברים שמרגישים הפוסט טראומתיים זאת השקיפות של הנכות שלהם, לעומת נכי צה”ל שנפגעו פיזית. אני זוכר שהגעתי למשרד הביטחון לוועדה לפני 15 שנה, ואמרו לי בוועדה אבל אתה הולך, יש לך ידיים ורגליים, אז מה יש לך?

אין ספק שהנכות השקופה זה דבר שיכול לשגע בן אדם. אבל תשאל את החבר’ה עם כיסאות הגלגלים שהם נכנסים לאיזה מקום וכולם מסתכלים או שאתה בתור בסופר ומסתכלים עליך ברחמים. אז כמו שאתה אומר אני נכות שקופה, אני רוצה שיראו את הנכות שלי שידעו, אלה על הכסא גלגלים אומרים אנחנו לא רוצים שיראו את הנכות שלנו כל הזמן. לא בא לי להיכנס לחדר שכולם יסתכלו עלי, לא בא לי. אבל מה לעשות אלוהים חילק לנו קלפים לא הכי טובים, זה קלישאה לימון לימונדה, אבל אין ברירה אחרת. מהשאלה שלך התשובה הכי נכונה לכל מי שמסתכל, בוא לא נתקנא אחד בשני, בוא לא נשווה בין אחד לשני. אותי לימדו בארגון נכי צהל שיכול להיכנס לך לחדר אדם עם 10% נכות ו 100% בעיות.

אני נתקל באנשים שהם 100+ והם כוכבים, קח אחד כמו זיו שילון, בן אדם נפצע אנושות,  איש ההיטק ועסקים, פעיל חברתי. הוא מינף את זה, אני מסתכל עליו ואומר כל הכבוד. יש אנשים שמדברים עליו סרה, ואני ממש לא, בואנ’ה הבן אדם, תותח. הוא לקחת מצב שהוא היה מפורק לגמרי ותראה מה הוא עושה היום.

אז אנחנו בארגון מנסים לא למדוד בטיפול שלנו לפי אחוזי הנכות, בניגוד למה שאנשים חושבים. אחוזי זכות זה משהו מתמטי שצריך לגזור זכויות, אבל אנחנו בארגון מחבקים את כולם.

מאיפה מגיעות הטענות כלפיכם?

אני לא דובר הטוענים, יש כאלו שאומרים רפורמת נפש אחת היא רק להלומי הקרב, לא נכון, אני כתבתי את הרפורמה , אתם אומרים לי, הרפורמה מיועדת לכלל נכי צהל. נראה לכם שאני אתנצל על זה שאני כיושב ראש ארגון נכי צהל, צריך לדאוג לכלל נכי צהל. זה לא נכון ולא ייקרה ואני לא מתכוון להתנצל על זה, אנחנו צריכים לדאוג לכולם. ואני חשוב שמה עושה אותנו מיוחדים כישראלים זאת אחוות אחים. אני הייתי כנכה צעיר, שלושה חודשים ברחוב, כדי שהלומי קרב יקבלו טיפולי שיניים.  זה שפה אנשים אומרים, זה רק בשבלינו לא בשבילכם, חבר’ה מה קורה לכם? זה בשביל כולנו. אנחנו כולנו צבא אחד.

איפה נולדה ההבנה שנפש אחת שהיתה אחרי מקרה איציק סעידיאן,  יש חיבור שפוסט טראומתי עשה את זה

אני עשיתי טעות, אני לא שיתפתי את נכי צה”ל במאבק הכולל, כי רציתי שהנכים יתעסקו בשיקום שלהם ואני אשא בעול, זאת היתה התפיסה שלי. אם אתה תגיד לנכי צה”ל כל הזמן מה אתה עושה, אתה תשאיר אותם בדליקה ובמאבק, התפקיד שלי להיאבק למענכם, אני אחיה את המאבק, אתם תבואו לבית הלוחם, תהנו , תשתקמו, תעשו מה שצריך.

אני נבחרתי ביולי 2019, ועליתי לדבר בוועדת המשפיעים, שם במשך 20 דקות, עברתי חוויה שהיא לא נעימה לי כלוחם שנפצע בצבא. שם על הבמה במשך עשרים דקות, אפשר להגיד בשפת העם, שחטתי את המערכת, עשרים דקות נכנסתי במשרד הביטחון.

יומיים אחרי זה התייצב אצלי, אודי אדם, מנכ”ל משרד הביטחון הוא בא ביחד עם רוני מורנו, אלוף אייל בן ראובן, ומי שהיה ראש אגף שיקום, חזי משיטה. הם עברו חצי שעה של מצגת לא נעימה, אני אחד המבקרים הקשים של משרד הביטחון, אתה יכול לראות בפרוטוקולים, אגב פוסט טראומה, אפשר להוציא משלוותי בדיונים שמשקרים. שעה אחרי המצגת הזאת, מתקשר אלי אודי אדם, אומר לי אני מקים וועדה לבחינת כל המענה לנכי צהל בראשות האלוף אייל בן ראובן, אמרתי לו קדימה, ואכן הוועדה הוקדמה, שישה צוותים. מי שאמר שארגון נכי צה”ל, לא חשב על PTSD , מתוך השישה צוותים, צוות אחד הוא יעודי לפוסט טראומה, ואני התעקשתי להיות חבר בצוות הזה, זה כמה שזה היה אכפת לי, יש לי כל הרבה חברים עם פוסט טראומה ממלחמת לבנון הראשונה וגם מהשנייה. אלה שצועקים את הצעקות שלהם, זה חברים שלי זה אחים.

זה צוות בן ראובן, פוסט טראומה, פגועי ראש, נפש ופדויי שבי, כי לכולם יש PTSD מובנה. אני חבר בצוות, אבנר גולן, פרופסור אבי אורי, שהיה שבוי מלחמה בעצמו עם פוסט טראומה, פרופ’ זהבה סלומון, פרופ’ חיים קנובלר ורחל נתן, מנהלת מחוז ת”א.

כשאומרים רפורמת נפש אחת מדובר על רפורמה שבנתה ביחד עם צה”ל, משרד הביטחון, ארגון נכי צהל ויועצים חיצונים, והיו ימים פתוחים ואנשים יכלו לבוא ולהעיד. איפה הכשל, לא באמת שיווקנו את זה, כי אני לא מסוג האנשים שכל היום מספר אתמול נפגשתי עם, אני אדווח לכם שתהיה תוצאה.

אני אשבור רגע את המסורת, אני הולך על מהלך. 60% מכלל בעלי החוב למשרד הביטחון, יש מאות נכי צהל שיש להם תשלומי יתר למשרד הביטחון. סך הכל 25 מיליון שקל חובות, נכי צהל קיבלו יום אחד מכתבים ממשרד הביטחון, אתה חייב לנו 100-150 אלף שקל, בניתוח האירוע אתה רואה שחלק מהם זה רשלנות של האגף. כלומר הנכה דיווח על שינוי סטטוס, היה אמור לרדת לו כסף מהתגמול, לא הורידו לו, נצבר לו חוב. אני יוזם עכשיו מהלך ל 75 שנה למדינה, למחיקת כל החובות לנכי צה”ל, חוץ ממי שעשה מעשה פלילי. בערב בחג, במקום להיות עם המשפחה שלי, נסעתי לפגישה עם החשב הכללי. הלכתי אחרי זה למנכ”ל משרד הביטחון. צריך לתכלל את האירוע הזה, אני אדווח לציבור, בתפיסה שלי אחרי שאני אביא את הגביע. אני לא איזה עסקן פוליטי,  ולא מעניין אותי הכנסת ולעשות שידורים. אני מקבל את הביקורת שאומרים לי אתה לא מדווח, אני אומר אם כל היום אני אהיה עסוק להיות באולפנים אני לא אעבוד.

בוועדת בן ראובן, הטעות שלי שלא שיווקתי את זה שיש ועדות מקצועיות של פוסט טראומה. כיו”ר ארגון נכה צה”ל, כולנו מדברים על  PTSD יש לנו 8500 נכים עם פוסט טראומה אבל יש 25 אלף נכים שהם בגיל המזדקן. רבים מהם עם פוסט טראומה מיום כיפור, אתה יודע מה זה להיות גם עם זקנה וגם עם נכות. זה מכפיל של מכפיל. אני ביחד עם לימור לוריא מקצה עשרות של מיליונים  לטפל בנכה המתבגר. להקים להם מערך טיפול ייעודי.

זאת ועדת אייל בן ראובן, שהוקמה שנתיים לפני איציק סעידיאן, מפה אני מוסר לו החלמה מהירה ושישתקם כמה שיותר מהר. מישהו גם הטיח בי ביקורת, רפורמת נפש אחת ניצלתם את איציק סעידיאן, תגיד את טיפש, זה התפקיד שלנו, הרי אנחנו צועקים עשרים שנה שאתם לא מטפלים בנכי צהל כמו שצריך, אני רץ לכל ועדה מתראיין לכל כלי תקשורת, מסתכסך עם כל מי שאפשר במשרד הביטחון והאוצר, קורה מקרה כזה, מחובתנו למנף את האירוע הזה של איציק סעידיאן, מחובתנו למען הנכים שהקורבן שלו לא יהיה לשווא.

הרי אם הייתי בתור הארגון, לא הייתי מגיב לאירוע הזה, לא מוציא הנכים למחאה, לא מנהל את רפורמת נפש אחת, מה אז הייתם אומרים? שאני לא עושה את תפקידי. לא ניצלנו את איציק סעידין, מינפנו. איציק יושב איתנו, אנחנו בקשר מצוין איתו, ואני שומע אותו ואני הבטחתי הקורבן שלך לא יהיה לשווא. אז נכון איציק היה פוסט טראומתי.

מה שאני מנסה להסביר לחברים, אגף שיקום סובל, מתת איוש ותקצוב, וכתוצאה מזה עודף בירוקרטיה.

וגם איזה אג’נדה מסויימת?

אג’נדה נגזרת מהתת תקצוב ואיוש, כי אתה לא יכול לספק את הסחורה לנכה. אתה מייצר בירוקרטיה, אתה צריך טופס 15 דברים למלא, אגב גם אני, שאני לא פוסט טראומה קלאסי, אולי יש לי תסמינים, אני רואה את הטפסים אני אומר מי ימלא אותם? הפקיד שלא עונה לטלפון, הוא לא עונה גם לנכה ולפוסט טראומטי, הבירוקרטיה ליישום הדברים היא לכל סוגי הנכויות, אין רפורמה לסוג נכות אחת, אין פקיד שיהיה נחמד לאחד ולא לאחר, חייבים להפוך את כל אגף השיקום ולעשות מהפיכה, לכן הטענה הזאת כאילו זה רק לקבוצה אחת, לא חבר’ה, זה לכולם. ויש לכולם, זה לא אחד על חשבון השני.

אתה עשרות שנים במאבקים האלה, נחזור רגע לאגף השיקום. קשה לי לדמיין שמישהו שם אומר, הם באו לעבוד עלינו, הם שקרנים, אבל בסוף החוויה שאנשים יצאו משם היתה לפעמים יותר גרועה מהקרב עצמו

לגמרי, אגב, גם לי עשו את זה. שהייתי סטודנט, מחשב עלה עשרת אלפים שקל ולנכה 100+ היתה זכאות למחשב. היום יש לכל סטודנט, זה הלקח שלמדתי ונכוויתי בחיים. והעלימו ממני שמגיע לי מחשב וזה נורא העליב אותי, אמרתי להם, תגידו כמה נכים יש לכם שהם 100+ שאתם מעלימים מהם את המידע הזה. עכשיו אני אומר לך, ממה שאני מכיר, באגף שיקום, יש אנשים עם לב בגודל של בניין, אבל ברגע שאתה קושר להם את הידיים מאחורה, לא נותן תקציב ופתרונות, גם עוברת עליהם שחיקה, גם הם מתוסכלים.

אז הם הופכים להיות האנשים הרעים בסיפור בעל כורחם?

אני לא רוצה להסתכל על רוע, אני רוצה להסתכל על אי הבנה של התמונה, ולפעמים, גנרלים, שרי ביטחון וכאלה, שומעים לעצות לא טובות. פעם היה לי שיחה עם משה כחלון שהיה שר אוצר, הוא היה מאוד גלוי ואמר לי, אני אחד האנשים הכי עסוקים במדינה יש לי יועצים, אם נותנים לי עצות טובות אני אהיה טוב אם הם נותנים לי עצות גרועות אני אהיה גרוע. אני חושב שהם קיבלו עצות גרועות מהרבה אנשים שמשכו לכל מיני כיוונים. בשלב מסוים המערכת טיפסה על עץ ונכנסה להכחשה, זה מטורף לראות איך אני מגיע לוועדה לביקורת המדינה, שוחט את האגף, ואז בא אחרי ראש אגף שיקום ואומר אין שום בעיה. אין בעיה תקציבית אין שום דבר, ואני יודע שיש בעיה תקציבית, ואני שואג, אבל הוא מגן על המערכת.

הדבר הכי חכם שאמיר אשל, מנכ”ל משרד הביטחון לשעבר עשה, והיום אייל זמיר המנכ”ל הנוכחי מגבה, זה הסיפור של להביא את לימור לוריא מבחוץ. גנרלים לא צריכים לטפל בפצועים, גנרלים שילכו לעשות את המשימות שלהם אני נהיה מאחוריהם, אנחנו איתם, מעריצים אותם, הכל טוב, הם לא צריכים לטפל בפצועים. בפצועים צריך להביא אנשים אזרחים שבאים למערכת לטפל.

אתה בעיניים שלך מרגיש את השינוי הזה שקורה פה?

חד משמעית כן ואני לא אחד ששואל את עצמי את השאלה הזאת. אני הולך לאותם מומחים, פסיכולוגים, פסיכיאטריים ורופאים מומחים שעובדים שנים עם האגף והם בתקשורת איתי, הם אומרים לי, השיח של אנשי המקצוע מול אנשי אגף השיקום הוא אחר לגמרי. מתקשרים מאגף השיקום מבקשים להתעניין במטופלים, אם צריך עוד טיפול. לצד זה, בבית הלוחם אני מקבל המון תגובות חיוביות, אבל יש עוד מה להשלים.

יש להם בעיה עכשיו במוקד הטלפוני שקרס להם, עוד המון תהליכים בירוקרטיים שלא פתרנו, לא העברנו את החקיקה. אתה יודע איזה דברים מחכים בחקיקה, שכירות בדירה הכפלה משלוש לשש, היה נוהל שנכה נצרך, שזה הרבה פוסט טראומתיים לא יכול לקבל שכר דירה, ביטלתי את זה בחוק. זה מחכה להיכנס לחקיקה. צהרונים לילדי נכים, היה מצב שנכה פוסט טראומטי שרוצה מימון לצהרונים לילדים היה צריך מסמך שהוא לא מסוכן לילדים שלו, זה נורא משפיל, מה הכוונה בגלל שאני פוסט טראומטי אני מסוכן לילדים שלי?  מה אתם מטורפים? עכשיו ביטלנו את זה בחקיקה.

מדוע עברה בחקיקה כרגע רק הנושא של הדיור והרכבים?

כי זה מה שהיועצים של משרד הביטחון הסכימו. לא כי הם רעים, אלא כי יש מדיניות מלפני הרבה שנים, אגב לא קשור לנכי צהל, שלא נותנים זכויות שלא עוברות בחוק. כדי לא לפרוץ מסגרות תקציביות. את נכי צהל זה פגש ב 2012 , בהחלטת ממשלה 4088, החלטה שבאה ואומרת למעשה, ממכתב שהגיע מהיועץ המשפטי לממשלה שאומר מעל 70% מזכויות נכי צה”ל מעוגנים בהוראות והטבות, זה חייב ללכת לחוק. ואני מסכים זה חייב ללכת לחוק כדי להגן על הנכים. מחר יבוא פקיד יוריד את זה. אז ממשלת ישראל הסמיכה את שר הביטחון, לכתוב חוק תוך 60 ימים, ואמר עד שאתה מכין את החוק הזה הכל מוקפא, אין הרחבת הטבות, יש לך 60 יום לסדר את זה. ולהביא לאישור ממשלה. עברו מאז 11 שנה, וזה לא קורה. ואני כל הזמן במסלול חקיקתי, והכנסת מתכנסת ומתפזרת, ובחירות.

לפני כמה שבועות, פתאום נפל לי האסימון, אני אומר עוד מעט שנתיים ולא מיישמים פה כלום, עכשיו הבקשה המקורית שלי לא היתה לרכב ודיור, אלא שממשלת ישראל תקבל החלטה להסמיך את שר הביטחון ליישם מיד את כל רפורמת נפש אחת עד לחקיקה.

באו היועצים המשפטים אמרו שלא יצליחו להעביר את זה, משרד האוצר והמשפטים יתנגדו, היועץ המשפטי לממשלה יתנגד, וההחלטה על רכב ודיור, אלו היו מספרים אמפיריים, שיש להם תקצוב, היועצים המשפטיים אמרו אתה יכול לקבל את זה עכשיו, אנחנו נעשה בשלושה חודשיים הקרובים בליץ של חקיקה ולפתור את הבעיה. אתה יכול הגיש את הכל והיועץ המשפטי לממשלה יגיד לא על הכל, ומאותו רגע נדפקת, ומתי שהחוק יעבור זה יעבור.

אני סוס קרבות וותיק, אני אומנם בשנה הבאה אהיה בן 50, אני מזכיר לך שאני 20 שנה בארגון, קודם כל אתה לוקח מה שיש על השולחן, אני מזכיר גם 70% ממי שמקבלים סיוע בשכר דירה הם פוסט טראומטיים ו 40% מאלה שיש להם רכב רפואי, הם פוסט טראומטיים. אלה הנתונים שהובאו על ידי אגף השיקום. סגרתי עם משרד הביטחון שכל נכה, שיש לו זכאות לרכב רפואי, ויש לו מעל 4 ילדים יקבל מיני ואן. כלומר, בגלל שהכם מתעכב, אנשים מפסדים הרבה דברים, זה מטריף אותי, ואם הם לא יעמדו בהבטחה שתוך 3 חודשיים הם לא יביאו לחקיקה, יכול להיות שנצא למאבק. יכול להיות שנגיש בג”צ, אני כבר הייתי מוכן עם בג”ץ, שיכריח את ממשלת ישראל ליישם את זה.

יודעים מה הצעד הבא של הממשלה?

יאמר לזכותו של שר הביטחון יואב גלנט ושל מנכ”ל משרד הביטחון אייל זמיר ולימור לוריא ראש אגף שיקום, מהרגע שהעליתי את הנקודה הזאת, הם איתי לגמרי. אייל זמיר אמר לי, זה טירוף, יש לנו את הכסף ואנחנו לא יכולים להוציא אותו עליכם, הוא משתגע, הוא אומר לי האוכלוסייה שהכי מגיעה לה. אני לא יכול לתת לה. אם הייתי חשוב שמישהו פה מסבן אותי או לא הולך איתי, תאמין לי הוא היה פוגש אותי במקומות ובצמתים לא הכי נעימים.

כל הקטע הזה שאנשים רוצים שאני כל הזמן יריב עם משרד הביטחון, הוא טעות אסטרטגית. החזון שלי שהבאתי אותו ליישום היה מהיום שהייתי מנהל מחוז תל אביב, שצה”ל משרד הביטחון וארגון נכי צה”ל יעבדו ביחד, והחזון הזה מיושם ברפורמת נפש אחת. צה”ל עשה מהפך גדול בנושא הפוסט טראומה, יחד אנחנו מהווים רשת ביטחון. אני אומר את האמת ותעשו איתה מה שאתם רוצים, אגף שיקום לבד לא יכול לטפל בכל פצועי מערכות ישראל, לא יכול , לא יעזור, צה”ל בטח שלא, וגם ארגון נכים בצה”ל לא, יחד אנחנו יכולים לטפל בכולם. כל מי שעוזר לנכי צה”ל ולא מכניס מקלות בגלגלים, מקבל ממני חיבוק גדול ואהבה. מבחינתי מי שלא עושה על הגב קומבינות, ויש לא מעט עמותות שעושות על הגב קומבינות, מי שלא עושה נשתף איתו פעולה.

אני אענה פה עכשיו לפרצוף לכל מי שטוען לשחיתויות בארגון נכי צה”ל, כי זה נורא מעליב אותי, כי אני בראש הארגון, אני מנסה להסביר לאנשים והם לא מצליחים להבין את זה, הארגון שייך להם, הארגון לא שלי, אני מסיים את התפקיד חזור להיות עידן מהקפטריה, הארגון הוא שלהם. אני הייתי בחיי בכאלה צמתים וכאלה ישיבות שאמרתי לעצמי איזה מזל שיש את הארגון, אחרת נכי צהל היו באשנב בביטוח לאומי. הייתי בישיבות עם אנשים מאוד חזקים, שאם הם לא היו חוששים מהתגובה של הארגון, היו עושים דוברים נוראיים לנכי צה”ל. זה הארגון שלכם, יש לך טענות בואו אלי, נשב לדבר.

יש שולחן עגול בנושא פוסט טראומה בארגון נכי צה”ל

יש לנו פורום של פוסט טראומה, אני מיניתי לפני כמה שבועות את יהודה איש שלום, שהוא בעצמו עם שני אחים פוסט טראומטיים, לוחם בסיירת צנחנים, מיניתי אותו לראש אגף פוסט טראומה, מתוך ההבנה שאנחנו הולכים לקלוט אלפי פוסט טראומטיים. הקצתי לנושא מעל 3 מיליון שקלים לפעילויות ואם צריך יהיה גם יותר, הלכתי לאשר בדירקטוריון שלנו, אמרתי אולי הם לא יבינו מה שאני מבין, כולם הצביעו פה אחד ואמרו הגיע הזמן. אנחנו רוצים פה בארגון אגף לטיפול בפוסט טראומה.

בדירקטוריון יושבים חבר’ה עם פוסט טראומה?

כן בוודאי, נשמור על הפרטיות אבל יש כמה, גם פגועי ראש וגם פדויי שבי. שמעתי גם את האמירה של השר יריב לוין , אני חשוב, שאמר שאין ייצוג מספיק לפוסט טראומטיים בארגון נכי צה”ל, קשקוש בלבוש, בתוך המועצה שלי של מחוז תל אביב, יש כמות לא פרופורציונלית של פוסט טראומטיים, מתוך 35 חברי מועצה, לפחות 15 מהם עם פוסט טראומה או פגיעות ראש או נפש.

אני אומר, בוא נסתכל על העבודות, בוא נסתכל מה הבאתי לכם תקציבית, מי בחמש עשרה שנה האחרונות הביא לפוסט טראומה הכי הרבה זכויות, הטבות ורווחה.  שאני בא למשרדי הממשלה אני אומר אני לא מדבר על כסף אני מדבר על צרכים. לכן שאתר מתמחר משהו כמו 200 מיליון שקל לטיפול של ילדים של פוסט טראומטיים, טיפול פסיכולוגי, שאין לזה אח ורע בעולם.
ודווקא אז נכנסו בי מאגף שיקום ואמרו לי אתה מביא טיפול פסיכולוגי לילדי הפוסט טראומה, מה עם הילדים שלך? אתה גם נכה  100+ וצוחקים על הילדים שלך, למה להם לא מגיע טיפול פסיכולוגי ללא עלות. אמרתי מגיע, זה יהיה בטאקט השני, פוסט טראומטיים צריכים את זה יותר. ועכשיו. בחקיקה ייכנס גם נכים קשים.

צריך רק להפסיק לירות אחד בשני, היינו לוחמים כמוכם, לבשנו את אותם מדים, אנחנו באנו לעזור, די כבר עם לקחת את הארגון ולעשות אותו שק חבטות. כולנו נפסיד מזה. זה לא שאני יושב פה אצלכם ואומר אנחנו מושלמים ולא צריך לקבל הערות.

איפה אתם לא מושלמים?

בהרבה מאוד דברים, כל העולם לומד היום על PTSD , דברים שלא ידעו בחיים. אני מזכיר לך, מי שחזרו ממלחמת העולם הראשונה, התייחסו אליהם כמו פסיכים. אני אמרתי על במה הכנסת, כבר לפני שמונה שנים שישראל חייבת חוב מוסרי לפוסט טראומטיים. עד שנות התשעים התייחסתם לחבר’ה האלה כמו משוגעים. אנחנו בשלבי למידה בדיוק כמו שהרפואה מתפתחת.

לפרקים הבאים