בישראל מתאבדים 500 בני אדם בכל שנה, מספר הגבוה פי אחד וחצי ממספר ההרוגים בתאונות דרכים. פרופ' יוסי לוי בלז, מקדיש את חייו המקצועיים להבנת התופעה ולמניעתה.
כשמדובר בחיילים ולוחמים החוזרים מהמלחמה, פרופ' בלז מדגיש שיש להיזהר מסטיגמות: "חשוב לי להגיד שלא כל תסמין או רגע שהחייל מילואים חוזר ועייף או אין לו כוח, הוא ישר פוסט טראומה או ישר דיכאון. לפעמים לוקח זמן להתאקלם מחדש. יכול להגיד לך את זה עליי. לוקח זמן להתאקלם ויש איזה זרות וניתוק, וזה לא אומר עוד פוסט טראומה, זה עוד לא אומר הפרעה נפשית."
עם זאת, הוא מזהיר מסימנים מדאיגים: "כשיש אמירות 'החיים לא שווים', 'לא שווה לחיות', 'אני לא אהיה פה בקרוב', כשיש תחושות דיכאוניות נורא גדולות, חוסר תפקוד לאורך זמן, עצב מאוד גדול, קשיי שינה… דיכאון ופוסט טראומה הם נורא, הם כמעט הדבר הכי קשה שיש לאדם להציע לעצמו."
בהקשר של אנשים עם פוסט-טראומה ומחשבות אובדניות, פרופ' בלז מתאר את המצוקה העמוקה: "אנשים מאושרים לא מתאבדים. אתה רוצה להתאבד? יש לך מחשבות אובדניות כשיש כאב נפשי בלתי נסבל – כאב נפשי גדול מאוד שהוא התסמינים הפוסט טראומטיים והדיכאון והחרדה. כשכל אלה מופיעים והאירוע הטראומטי מתנגן בראשך כל יום, ואתה רק רוצה שהוא יעוף לך מהעיניים, ואתה חסר סבלנות וקצר רוח… כל זה מתכנס לחוויה נורא נורא גדולה של כאב נפשי."
לבני משפחה של חיילים החוזרים מהמלחמה, פרופ' בלז מציע: "להבין מתי מתאים גם לדבר. המתנגדים ביותר והנוחים ביותר, יש רגע ביום שהוא יותר עדין, שההגנות קצת יותר נמוכות. זה יכול להיות בלילה, זה יכול להיות עם איזה פיצה בערב, זה יכול להיות עם סיגריה בחוץ, ואז זה הזמן לשאול: 'תגיד, אני רואה שאתה עובר תקופה קשה. הייתי נורא רוצה לשמוע. תספר לי. אני רוצה להבין מה אתה עובר'."
כשנשאל על החשש מעלייה בהתאבדויות בקרב חיילים בעקבות המלחמה הנוכחית, פרופ' בלז מציע פרספקטיבה מפתיעה: "כרגע ב-2024 אין גל התאבדויות בישראל. אין עלייה. אין גם עלייה בהתאבדות של חיילים ואנשי מילואים. זה לא מפתיע אותנו, כי אנחנו יודעים שאירועי משבר המוניים – קורונה, מלחמות עבר, יום כיפור, שלום הגליל, 9/11 – מורידים את שיעור האובדנות בשנה הראשונה, בגלל שאנחנו מרגישים שאנחנו ביחד, אנחנו מרגישים דומים לאחרים. כולנו בסירה אחת."
אולם, הוא מזהיר: "עכשיו אנחנו מדברים על החשש שבאמת הגל הגדול של הטראומה האקוטית יסתיים לרובנו… ואז אנשים שנפגעו ועדיין מתמודדים עם תסמינים וזה לא עבר להם, הם כבר לא מרגישים כמו כולם, כמו שהם הרגישו בנובמבר 2023, שאז כולם היו פה בפוסט טראומה."
פרופ' בלז מסכם בנימה של תקווה: "אני מלא באמונה שאם אנחנו נוכל להצליח להתבונן על כאב באופן יותר חומל ולא לברוח ממנו, נוכל להתבונן על אנשים שעברו אירועים קשים ולא להוציא אותם אלא לראות אותם כחלק מאיתנו. אם נעשה את כל אלה, אולי נוכל גם ללמוד ולהתפתח."
