המוזיקה לא התחילה אצל דוד כהן מהתווים – אלא מהרעש. מהרעש הפנימי שלא נתן לו מנוח מאז אותו פיגוע ירי בגבול מצרים בשנת 2011, שבו נפצע כלוחם בצה"ל. הקרב שבו השתתף מול מחבלי דאעש השאיר אותו עם מראות שצרובים בו עד היום: ריצות בין גופות, ניסיונות החייאה תחת אש, תחושת חוסר אונים מוחלט. "מאותו רגע, לא חזרתי באמת. זה לא היה רגע אחד של פציעה, הוא אומר, "זה היה ציר שלם של כאב שהתבשל הרבה קודם – ופרץ שם."
השקט שאחרי הפיגוע הפך לשתיקה רועמת. הוא לא ביקש עזרה. לא דיבר על מה שעבר – לא עם המשפחה, לא עם נועה, בת זוגו. בפנים, הוא הלך ונשבר. "הייתי פצצה מתקתקת", הוא מתאר. שנים של נדודים, בדידות, התקפי חרדה, חיים של הישרדות.
המפנה הגיע מתוך האולטימטום של נועה: טיפול – או פרידה. כהן בחר בטיפול. דרך כתיבה, שירה וליווי מקצועי הוא התחיל לרפא את מה שנשבר. ואז, אחרי ה־7 באוקטובר – טראומה נוספת – הוא בחר לא להתרסק שוב. הפעם, הוא בחר ליצור.
כך נולד המופע "אי שקט" – מסע מוזיקלי אישי שמביא לבמה את סיפורו של דוד, לראשונה בגלוי. מופע שמשלב כתיבה, שירה ווידאו, ומצליח להפוך טראומה לכלי של חיבור וריפוי – לו ולצופים.
"הכאב שלי הוא לא רק שלי," הוא אומר. "אני מייצג שם הרבה אנשים – את כל מי שנושא פצע שקוף." והקול שלו, בין שיר לסיפור, בין שתיקה לשירה – שקט יותר, אבל לא שבור. שקט שמכיר את החושך, אבל בוחר באור.