מערכי הטיפול והשיקום של צה"ל ניצבים מול אתגר לאומי וחסר תקדים, בראיון עם סא"ל אביה אלוף, מפקדת מרכז החלמה ושיקום בחיל הרפואה וסא"ל עדי עטיה, ראש ענף נכים בחטיבת הנפגעים, מתארות הקצינות את תמונת המצב של הטיפול הנרחב בחיילי הסדיר, המילואים ובני משפחותיהם.
"התובנה המשמעותית ביותר שחלחלה בשנים האחרונות היא שהשיקום לא נגמר אף פעם", מדגישה סא"ל אביה. "אם בעבר כל המשאבים מוקדו בהצלת חיים בשדה הקרב ובשלב האקוטי בבית החולים, כיום ברור שדווקא ב'יום שאחרי' מגיעים האתגרים האמיתיים. כשחוזרים לחיים, נפגשים עם אתגרי הזוגיות, ההורות והתעסוקה. ההחלמה הפיזית היא לעיתים רק פלסטר, והמחויבות שלנו היא לצעוד עם הפצועים כל הדרך".
"אנחנו לא מסתכלים רק על החלמה רפואית, אלא שואלים את שאלת השאלות: איך עוזרים לפצוע לחזור לחיים מאוזנים בקהילה ובמשפחה, מסבירה סא"ל עדי עטיה, המטרה היא לא להתמקד במגבלה אלא ביכולות. אחד הנדבכים המרכזיים בשינוי התפיסתי הוא הנוכחות הרציפה של דמות במדים. כאן נכנסים לתמונה קציני תל"ם (תמיכה, ליווי ומענה), המלווים את הלוחמים והפצועים ישירות בשטח. "פצועים רוצים לראות דמות במדים לצידם, שתזכיר להם שהמערכת ששלחה אותם עדיין פה עבורם. נוסף על כך, ההתמיכה והסיוע כוללים את יחידת "ממשיכים בחיים" המחברת בין פצועים ותיקים לחדשים. המנטורים מציבים מראה של תקווה, המפגש איתם מראה לפצוע שבעוד כמה שנים הוא יוכל לחזור לעבוד, להקים משפחה ולחייך. זהו מפגש ייחודי שרק פצועים יכולים לקיים בינם לבין עצמם"
"אנחנו לא מסתכלים על המגבלה אלא על היכולות", מסכמות הקצינות. "התרחקות מאזורי הלחימה אינה סיבה לשכוח את הפצועים. להמשיך להשקיע בנכים ובמשפחותיהם זו החובה המוסרית הראשונה במעלה שלנו, והמחויבות שלנו היא להעניק להם שייכות, משמעות ותקווה לאורך כל השנים".