הניצול מהשבי ממלחמת יום הכיפורים: "רק התקווה שמדינת ישראל וצה"ל ייחלצו אותי, השאירה אותי בחיים"

אורי אהרנפלד, פדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים, היה למעלה מחודשיים בשבי המצרי, "לימדתי את עצמי להיכנס לאיגלו דמיוני, למרות העינויים שעברתי, לא הפסקתי לחייך להם בפנים, הם לא ישברו אותי"

שתפו:

Facebook
WhatsApp

להאזנה לפרק 66 בכל הפלטפורמות:

51 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים הארורה וקווי הדימיון למלחמת 'חרבות ברזל' עם החטופים והשבויים בעזה, לא מרפה. עדיין 101 חטופים נמקים במנהרות חמאס, מחכים שמדינת ישראל תציל אותם.

כך גם לפני 51 שנים, עשרות חיילי צה"ל שנשבו בשבי האויב ועברו עינויי תופת, חלקם כבר לא יתנו, אחדים עדיין כאן לספר את הסיפור שלהם.

אחד מהם הוא אורי אהרנפלד, לוחם צנחנים בן 72, מי ששירת במוצב המזח בסואץ. הוא נשבה על ידי הצבא המצרי לאחר שקיבל פקודה משר הביטחון דאז, משה דיין, להיכנע מאחר שלא היה באפשרות כוחות צה"ל לחלץ אותו ואת חבריו או להעביר להם סיוע. הוא שוחרר לאחר חודש וחצי קשים, שכללו עינויים ותנאים לא פשוטים בתוך צינוק – ולמרות זאת, הוא סירב לוותר ולהיכנע.

"זרקו אותי בצינוק, ישנתי על ריצפת בטון עם שתן וצואה, בלי מיטה ומזרון, שמו לי על הראש שקית בד, מים שפכו על הריצפה שנלקק כמו כלבים, ככה חייתי בשבי. כל הזמן חקירות, אלימות, התעללות, העינויים הפיזיים הכי קשים שהיו לי,  תולים אותי עם הרגליים הפוך ועוקרים לי ציפורניים, הייתי מאבד את ההכרה ומתעורר עם דלי מים מעופשים על הפנים".

"היו גם עינויים נפשיים, אומרים לי שאני הולך הביתה, היו מוציאים אותי מהצינוק, עושים לי סיבוב בחצר ומחזירים אותי והם לא היו מפסיקים לצחוק מזה. נכנסים לצינוק ומשתינים לי על הפצעים. באותם רגעים בניתי את האיגלו הדמיוני שלי, חם שם בפנים מנותק לגמרי ממה שיש בחוץ, מבחנתי יכולה להיות סופת שלגים בחוץ אני מוגן. בתוך כל הכאבים של העינויים והסבל אני מלמד את עצמי לצחוק, ממש לצחוק בקול וזה היה משגע אותו, כאילו אני לא שם. הייתי חייב למצוא לי איזה מפלט, לדעת שאני ליד זה, לא בתוך זה, המראות היו קשים מנשוא".

לפרקים הבאים