מאחורי היוזמה עומד הפסיכולוג יורם בן יהודה, שהקים את המקום לפני 14 שנה ברחובות. בשש השנים האחרונות מנהלת אותו ענת טופיק, עובדת סוציאלית קלינית ותיקה. המועדון מעניק מסגרת ייחודית לפצועי צה"ל, לנפגעי פעולות איבה ולבני משפחות שכולות. זהו מקום שמציע מעטפת טיפולית, אמנותית וקהילתית, המאפשרת לחברים בו תחושת שייכות, משמעות ותקווה. 'החממה' פועלת בחסות אגף שיקום משרד הביטחון, ביטוח לאומי, ארגון נכי צה"ל ועיריית רחובות.
התחלה מאילוץ – והפיכתו לבית
יורם בן יהודה מספר כיצד הכול התחיל: “הרעיון היה סוג של אילוץ. ניסיתי לשלב נפגע פעולות איבה במועדון אחר – וסירבו לי. אמרתי לעצמי: נקים מועדון משלנו. אחד העקרונות הראשונים היה שהקבוצה תהיה הטרוגנית – גם פצועי צה"ל, גם נפגעי פעולות איבה וגם משפחות שכולות. וכך היה.” בחלוף השנים, "החממה" הפכה למסגרת שיקומית רחבה: “האידיאולוגיה הייתה לתת שלושה מעגלי שיקום: תפקודי – לקום בבוקר ולעשות משהו; חברתי – מקום לדבר ולשתות קפה; וזהותי – לעבור מזהות של נכה לזהות של יוצר ואומן. המעבר הזה קורה בפועל, ואנשים יוצרים יצירות מדהימות.”
אמנות שמרפאה
האגודה לבריאות הציבור שמה דגש על בריאות הוליסטית – פיזית ונפשית. אחד הכלים המרכזיים לכך בחממה הוא האמנות. “המקום מתמקד חזק באומנויות,” מספרת ענת טופיק. “יש לנו סדנאות קרמיקה, זכוכית, ציור, פסיפס, הדפסה בתלת־ממד, וגם פסיכודרמה וליצנות רפואית. אנשים יוצאים עם עבודות מדהימות, גם מי שהגיע בלי שום רקע. זה נותן להם תחושת גאווה אדירה.”
היצירות פעמים רבות נוגעות ישירות בחוויות האישיות: אימהות שכולות יוצרות עבודות הנצחה לילדיהן, פצועי צה"ל מבטאים דרך האמנות את רגעי הפציעה או ההחלמה, ואחרים בוחרים ליצור דווקא נופים ואובייקטים יומיומיים.
יורם בן יהודה: “רובם מחפשים את היופי. היופי מרפא אותם. היצירה היא התרופה נגד המוות, היא חיים, וחיים סותרים את המוות.”
חממה של קהילה וביטחון
הייחוד של המקום טמון גם בתחושת השייכות שהוא מייצר. “זה אתגר לא פשוט לחבר עולמות שונים – נכי צה"ל, נפגעי איבה, משפחות שכולות – אבל יש כאן תרומה הדדית. האווירה מאוד טובה ומכבדת, וכל אחד מוצא את מקומו. עבור רבים זו תחושת בית אמיתית,” אומרת טופיק. האגודה לבריאות הציבור מחברת את "החממה" לרצף טיפולי עם משרד הביטחון, ביטוח לאומי וארגון נכי צה"ל. “זה מעניק לאנשים מענה אישי ומקצועי, שלא תמיד מקבלים במרכזים קהילתיים רגילים,” היא מדגישה.
התמודדות עם פוסט טראומה כרונית
בגיל המבוגר, מתאר בן יהודה, משתלטת בעיקר ההימנעות: “אנשים נסגרים בבית, מבודדים את עצמם. המקום הזה מאפשר להם לצאת, להרגיש חלק מקהילה. גם לבני המשפחה זה חשוב – לנשים, למשל, שמקבלות רגע שקט כשבן הזוג כאן.”
טופיק מוסיפה כי המצב הביטחוני בשנים האחרונות רק מעצים את הקושי: “יש ריאקטיבציה של הטראומה – אזעקות, טילים, חדשות. אנחנו אי של שפיות שמאפשר לאנשים להתרכז בעשייה יצירתית ולשים בצד את הפחדים.”
מעבר לשיקום – חיי קהילה מלאים
"החממה" אינה רק מועדון טיפולי אלא גם קהילה של ממש. מתנדבים, הרצאות ואירועים מיוחדים מלווים את הפעילות. “לא מדברים כאן פוליטיקה, זה מחוץ לתחום. אנשים יודעים שזה מקום בטוח,” מספרת טופיק. גם בתחום הבריאות הפיזית דואגת האגודה לבריאות הציבור: אחת לשבוע מגיעות ארגזי ירקות ופירות מלקט ישראל, לצד פעילויות כושר ותזונה בריאה. “כמו צמח שגדל ומתפתח – ככה החברים שלנו. יש פה אהבה, אכפתיות וגם גבולות ברורים. זה מקום של עבודה ויצירה, אבל גם של לב רחב,” מסכמת טופיק.
מבט לעתיד
יורם בן יהודה: “לא דמיינתי לאן זה יתפתח, אבל זה טבעי. המשימה שלי היא לתת מקום גם לגיל המבוגר בעולם השיקום. גם אחרי גיל פרישה, אנשים עדיין צריכים קהילה, משמעות ותקווה.”
ענת טופיק מוסיפה: “אם אנחנו סגורים יום אחד, אנשים ממש מחפשים את עצמם. זה מראה כמה החממה חשובה להם. בשבילי זו שליחות.”