ד"ר ניצה נקש, פסיכיאטרית מומחית: "פוסט טראומה היא פציעה לכל דבר – רק שהיא מתרחשת באיבר הכי חשוב בגוף – במוח"

מה נחשב לפוסט טראומה? איך נראית תגובה נורמלית לאירוע קיצוני? מתי הזמן לפנות לטיפול – ואיזה טיפול באמת עובד? ביקשנו מד"ר ניצה נקש, מומחית לפסיכיאטריה, מנהלת מרפאת דרור בשיבא ומי שמלווה פצועי טראומה כבר למעלה מ-20 שנה, לענות על כל השאלות הקשות – עם בהירות, רגישות ותקווה.

לא כל טראומה היא פוסט טראומה – אבל כל טראומה משפיעה

לדברי ד"ר נקש, תגובות כמו פחד, בכי, הפרעות שינה או סיוטים הן תגובות נורמליות לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. אלה לא סימנים להפרעה, אלא מנגנון הישרדות טבעי של הגוף והנפש. עם הזמן, אצל רבים התסמינים הללו דועכים מעצמם. אבל אצל אחרים – הם לא. "הפוסט טראומה מתחילה כשהתסמינים לא נרגעים, אלא מחמירים. כשיש כשל בתהליך ההחלמה הטבעי."

החלמה טבעית לרוב מתרחשת תוך שלושה חודשים מהאירוע. אם התסמינים נמשכים מעבר לכך – מומלץ לא לחכות, ולפנות לעזרה מקצועית.

איך מזהים פוסט טראומה?

תסמינים מרכזיים לפוסט טראומה כוללים:

• פלאשבקים, סיוטים וזיכרונות חודרניים
• דריכות-יתר, קפיצה מרעשים, שינה טרופה
• הימנעות ממקומות או אנשים המזכירים את האירוע
• תחושת ניכור, אשמה, בושה או דיכאון
• קושי להרגיש הנאה או חיבור רגשי

"הזיכרון הטראומטי לא נשמר כרגיל – הוא מתפרץ. לא מבוקר, לא צפוי. וכשאדם מנסה להימנע מלהיזכר, הוא רק מעמיק את הכאב."

הפציעה הפיזית של הפוסט טראומה

אחת מנקודות המפתח להבנה מחודשת של PTSD היא ההכרה בכך שזו פציעה פיזית, מוחית ממש. "אנחנו יודעים בוודאות שיש שינויים באזורים במוח – האמיגדלה, ההיפוקמפוס, קליפת המוח הקדם-מצחית – שקשורים לתגובת פחד, זיכרון, ויסות רגשי ותפיסת סכנה." כך נוצר מצב שבו מערכת האזעקה הפנימית פועלת בעוררות-יתר – גם כשאין סכנה ממשית.

גם הסביבה נפגעת – ויכולה לרפא

המערכת התומכת שסביב האדם – בן או בת זוג, משפחה, חברים – היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להחלמה. "בית תומך ולא שיפוטי יכול להיות המרחב הכי מרפא. לעומת זאת, סביבה מבקרת או מגוננת מדי – עלולה דווקא להעמיק את הסבל." גם בני המשפחה עצמם עלולים לפתח תסמינים בעקבות טראומה עקיפה – כמו הורים לילדים שהיו בטבח בנובה, או נשים של לוחמים. חשוב לזהות גם את הצרכים של הסביבה הקרובה, ולא להתמקד רק בלוחם או הנפגע.

אל תישארו לבד
"אם אתם לא ישנים טוב, אם קופצים מכל רעש, אם משהו בכם נסגר – אל תמשיכו לבד. יש טיפול. יש תקווה. באמת."

ולצד הטיפול – יש גם כלים קטנים, יומיומיים, שמקדמים ריפוי:

• תחביבים ישנים: בישול, מוזיקה, גינון, טיולים.
• פעילות גופנית: ספורט, הליכה, רכיבה טיפולית.
• הפחתת צפייה בחדשות.
• חיבור חברתי מחודש, אפילו רק אחד על אחד.

לסיום – אופטימיות זהירה, אבל אמיתית

"אני רואה יום-יום איך אנשים שנראו אבודים – חוזרים לחיים. יש להם כוחות. לנו יש כלים. ולטראומה – יש גם דרך החוצה."