לידור ויעל, מכניסים אותנו אל סלון ביתם, הסיפור שלהם הוא מה שקורה באלפי בתים בישראל, בהם מנסים כולם להתמודד עם אבא שחזר משירות צבאי ובתוכו נושא את הפציעה השקופה, טראומה על רקע צבאי. ביחד הם כותבים את הספר 'פוסטי ואני'.
"דוגמא קטנה מחיינו: כשנגה הייתה בת שנתיים, היא ולידור ביקרו בלונה פארק. בכניסה, בעוד היא יושבת על כתפיו, היא שאלה: "אבא, אתה רוצה חיבוק?" כששאל מדוע, היא ענתה: "כי יש פה הרבה אנשים." באותו רגע הבנו עד כמה ילדים מבינים ומרגישים, גם כשהם לא מביעים זאת במילים. זו הייתה נקודת מפנה שהובילה אותנו לכתיבת הספר הזה – סיפור אמיתי וכנה, שדרכו נוכל לדבר ולהסביר לנגה ותמר ובכלל – לילדים ולהורים".
כהורים לשתי ילדות צעירות, נגה ותמר. כתבו לידור ויעל את הספר 'פוסטי ואני', שיצאו לאור בקרוב. הספר כתוב דרך עיניה של נגה, ילדה רגישה וחכמה, שמנסה להבין את המורכבות של אביה, המתמודד עם פוסט טראומה. דרך סיפורה, אנו מעניקים כלים לשיח משפחתי פתוח, להכלה ולבניית קשרים חזקים בתוך המשפחה. הספר פונה לילדים, להורים, ולמתמודדים.
מספרים יובל ויעל – "בספר אנחנו מביאים את הכאב, ההתמודדות,השקיפות והתובנות ובעיקר את התקווה שמלווים את המסע המורכב הזה של החיים לצד הנכות והטראומה. בחרנו לשתף את חוויותינו האישיות בכדי לעזור למשפחות אחרות. הספר "פוסטי ואני" נכתב מתוך ניסיון חיים, ומציע כלים מעשיים לשיח פתוח ומכיל בתוך המשפחה. דרך עיניה של נגה, הילדה הרגישה, תוכלו להבין כיצד לדבר על רגשות, כיצד ליצור קשרים משפחתיים חזקים, ואיך להתמודד עם פוסט טראומה בצורה בריאה".
לתמיכה בקמפיין מימון המונים לספר פוסטי ואני – לחצו כאן
