ד"ר ניצה נקש, מנהלת מרפאת דרור בשיבא תל השומר, עוסקת מעל שני עשורים בטיפול באנשים שחוו טראומות קשות – חיילים, ניצולי פיגועים, נפגעות תקיפה מינית ואזרחים שנפגעו במלחמות. בראיון מיוחד, היא מסבירה מהי פוסט טראומה, מתי כדאי לפנות לטיפול, ואיך נראית הדרך לריפוי – וגם לצמיחה.
ד"ר נקש, מה ההבדל בין טראומה לבין פוסט טראומה?
"טראומה היא אירוע קיצוני ומטלטל, שמערער את תחושת הביטחון הבסיסית שלנו. זה יכול להיות פיגוע, מלחמה, תאונה, תקיפה. פוסט טראומה היא התגובה הנפשית שממשיכה הרבה אחרי שהסכנה חלפה. היא מתרחשת כשאין החלמה טבעית, כשהמוח 'נתקע' באירוע. הרבה אנשים אומרים לי: 'עברתי טראומה – למה זה לא עובר לי?' ואני מסבירה – זה לא כי אתה חלש. זו פשוט פציעה שדורשת טיפול."
מה קורה במוח של מי שסובל מ-PTSD?
"אנחנו יודעים היום בוודאות ש-PTSD גורמת לשינויים פיזיים במוח. האמיגדלה – אזור במוח שאחראי על זיהוי סכנה – נכנסת לעוררות יתר. המוח תופס כל רעש, כל גירוי קטן, כאיום ממשי. תדמיין מערכת אזעקה שמופעלת לא רק כשפורצים אליך – אלא גם כשיורדות טיפות גשם. זה מה שקורה במוח של מי שסובל מפוסט טראומה. אצל אנשים עם פוסט טראומה, גם היכולת 'לכבות' פחדים פגועה. הם מתקשים להירגע, מתקשים להאמין שהעולם שוב בטוח. בנוסף, יש תפיסות שליליות שמתווספות – אשמה, בושה, תחושת כישלון עצמי."
אז למה חלק מחלימים לבד ואחרים לא?
"ברוב המקרים, מי שחווה טראומה ירגיש סימפטומים – פלאשבקים, פחד, קושי לישון. זה נורמלי. אצל חלק, המוח מצליח לעבד את זה לבד – זה נקרא החלמה טבעית. אבל כשהתסמינים נמשכים מעל חודש, פוגעים בתפקוד, מקבעים את האדם – יש סיכון לפתח PTSD. אנחנו לא מצפים ממי שעבר פיגוע לישון טוב בלילה. אבל אם גם אחרי חודש אתה לא מצליח לצאת מהבית, נבהל מכל רעש – אל תחכה שהזמן יפתור את זה. הזמן לבד לא מספיק."
איך נראית הדרך לטיפול?
"הטיפול המומלץ ביותר הוא חשיפה ממושכת (PE). אנחנו בונים יחד רשימה של דברים שהמטופל נמנע מהם – מקומות, ריחות, מצבים – וחוזרים אליהם בהדרגה. בנוסף, משחזרים את סיפור הטראומה בדמיון, כדי לעבד אותו רגשית ולארגן את הזיכרון מחדש. הזיכרון לא מסוכן. מה שקרה בטראומה היה מסוכן – אבל לזכור את זה, לדבר על זה, זה לא מסוכן. זה אולי כואב, אבל זה משחרר."
ומה לגבי אנשים שאומרים "עברתי דברים יותר גרועים – אני ממשיך הלאה"?
"זה חלק מהתרבות שלנו – להדחיק, להחמיר, להגיד 'יהיה בסדר'. אבל לפוסט טראומה יש נטייה להתפרץ גם חודשים או שנים אחרי. זו לא חולשה. זו תגובה אנושית לאירוע בלתי אנושי. המשפט 'רק מי שהיה שם יבין' הוא נכון – אבל הוא לא חייב לכלוא אותך. אתה לא חייב להישאר שם לבד."
מה תפקידה של המשפחה בתהליך ההחלמה?
"המשפחה היא לא רק 'ברקע'. היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. סביבה תומכת יכולה להציל. סביבה ביקורתית או מגוננת מדי – עלולה להזיק. מי שחוזר מהקרב, חוזר קודם כל הביתה. ואם הבית לא יודע להכיל – זה עלול לקבע את הפצע. גם בני המשפחה לפעמים נפגעים בעצמם. גם הם זקוקים להכוונה, להבנה, לתמיכה."
יש דבר כזה צמיחה מתוך טראומה?
"כן, בהחלט. אנחנו קוראים לזה צמיחה פוסט טראומטית. כשאדם מצליח למצוא משמעות בתוך הכאב, לשנות סדרי עדיפויות, להבין מה חשוב לו באמת. יש אנשים שהטראומה שינתה להם את החיים – לא לרעה. היא גרמה להם להתחבר לעצמם. זה לא סותר את הסבל – אבל מוסיף לו עומק, כיוון, תקווה."
ולסיום – מה היית רוצה שאנשים יזכרו?
"שפוסט טראומה היא פציעה. והיא ניתנת לטיפול. אל תאמינו שצריך פשוט 'להתגבר'. זה לא עניין של כוח רצון. זה עניין של חמלה – קודם כל כלפי עצמך. אם אתה מרגיש שמה שהיה שם – עדיין איתך, אל תישאר לבד. יש טיפול. יש תקווה. אתה לא מקולקל. אתה פשוט פצוע – ומגיע לך להחלים."
