שפירא: “שנת 2016 אני מקבלת טלפון מהבת שלי – הגשמתי חלום. נעים מאוד. את מדברת עם קממית חטמ”ר בנימין. לא היתה גאה ממני. קמבצית בגבעתי. מפקצית בבהד 1 ועכשיו קממית בנימין.”
לרגע לא חלמתי שבאותו רגע החיים של כולנו ישתנו… זה התחיל במארב אבנים בכפר לובן בדרך הביתה בעודנו מדברות בטלפון… והמשיך בסדרת פיגועים בלתי פוסקים בגזרה אותם תפעלה בצמוד למח”ט שרון אסמן ז”ל.. הריסות בתים, מעצרים, מחבלים מכוסי עיניים מחוץ לדלת המשרד עד שתמצא מי שיקבל אותם במגרש הרוסים.. והנפש התחילה להיסדק.. אבל היא קממית. ואסור לה.
היא צריכה לעבוד סביב השעון ולהיות דרוכה 24/7.. ועוד פיגוע.. ועוד אחד.. ואנחנו מרגישים אותה נשברת לאט לאט.. ומבקשים שתבוא הביתה קצת. לנוח. אבל אי אפשר. קממית היא בודדה במערכה. זה היא והמח”ט והיא מחוייבת לו בכל נשמתה.
אז הגיעה ההתמוטטות הראשונה.. התקף חרדה.. פחד לצאת מהחדר.. בכי בלתי פוסק.. רצון להיעלם… התחננו שתבוא הביתה. “אי אפשר” אמא. וככה עובר לו יום ועוד יום… עד שהתמוטטה.
באנו לקחת אותה. ילדה קצינה בת 20. שבר כלי. חייבת עזרה במיידי…. למי פונים.. מה עושים.. התחלנו סיוע באופן פרטי שאפשר לה לחזור לתפקיד. הצענו לה לבקש שחרור מוקדם.. או תפקיד רגוע יותר. “אין מצב”.
מאי 2019 השתחררה.
המשיכה לקבל עזרה והתחילה את מסלול החיים… הודו.. לימודים.. בהמשך חתונה… ואז.. 2022 פיגוע בתל אביב. המחבל ברח והכל משודר בלייב . הטריגר. הכל מתפרץ.. בעוצמות שלא הכרנו..
פחד משתק.. הגוף צועק… הבנו שיש עוד דרך לעבור והגשנו הכרה באגף השיקום. אני אמא.. מלווה בכל שלב, תומכת, לומדת, מנסה להבין.. כעבור 9 חודשים – PTSD על רקע צבאי טייטל חדש למסע החיים.
אני אמא, כואבת. מרגישה אשמה.. ומחפשת לאן לנתב את סערת הרגשות בה אני נתונה. ביציאה מהוועדה גמלה בליבי החלטה. אני הולכת לעשות מעשה ולהקדיש את עצמי לנשים PTSD על רקע צבאי… מניחה שיש עוד רבות כמו הילדה שלי.
וכך, במהלך חודשים, יחד עם בן זוגי שהצטרף אלי למסע, למדנו, חקרנו, נפגשנו, הכרנו , נסענו בכל הארץ, פגשנו עוד ועוד נשים ששרתו במגוון רחב של תפקידים בניסיון לפצח את הסיר הלוהט הזה… נשים פוסט טראומה.. כולם מבינים שהוא קיים אבל משום מה הוא מתחת לראדר.
כך נולד רעיון. להקים עמותה שתלווה נשים שחוו אירועים טראומטיים במהלך שירותן בכוחות הביטחון.. מוכרות ושאינן מוכרות. התחלנו בנחת לבנות את התשתיות ואז הגיעה מלחמת חרבות ברזל וטרפה את הקלפים. מקומן של הנשים בלחימה רק מחזק אותנו בצורך. חייבים להזדרז ולצאת לדרך.
עובדים סביב השעון, מגייסים אנשים עם לב רחב להצטרף אלינו למסע וזה פשוט קורה. ינואר 2024 מתחילים פעילות. עמותת ” ארים ראשי” יוצאת לדרך.
הסיפור שלכם – הסיפור שלנו
כמו אביטל שפירא, הגיע הזמן שהעולם יישמע גם את הסיפור שלכם!
עברתם חוויה קשה בצבא? נחשפתם לאירוע מטלטל? הזכרונות לא עוזבים?
רוצים לשתף על סיפור גבורה ? התמודדות עם אתגרים וקשיים?
רוצים לתת השראה לאחרים?
