"אם אני סובל מפוסט טראומה – זה אומר שאני חולה נפש?" זו אחת השאלות השכיחות והכואבות בקרב חיילים משוחררים, לוחמים ואנשי מילואים. התשובה קצרה היא: לא. פוסט טראומה היא פציעה נפשית – לא מחלת נפש כרונית.
להבין את ההבדל – פציעה נפשית מול מחלה נפשית
פוסט טראומה (PTSD) מוגדרת בידי ארגון הבריאות העולמי וה-DSM (מדריך ההפרעות הפסיכיאטריות) כתגובה נפשית ממושכת לאירוע טראומטי. מדובר בפגיעה בתפקוד הנפשי, אך לא במחלה "אישיותית" או "כרונית" כפי שנהוג לשייך להפרעות נפש חמורות.
ההבדלים המרכזיים:
הקשר ברור לאירוע חיצוני – PTSD נגרמת בעקבות טראומה ממשית (קרב, תאונה, תקיפה וכו')
היא ניתנת לטיפול והחלמה – רוב הסובלים מתאוששים עם ליווי נכון
התובנה נשמרת – הנפגע יודע שהוא סובל, לעומת מחלות נפש מסוימות שבהן אין תובנה למצב
אין אובדן קשר למציאות – בניגוד למחלות כמו סכיזופרניה
אז למה בכל זאת היא נתפסת כ"מחלת נפש"?
השם: המילה "הפרעה" יוצרת הקשר פסיכיאטרי כבד.
הסבל הנפשי עמוק: חרדות, הסתגרות, עצב מתמשך – נראים דומים לעיתים לדיכאון קליני.
חוסר ידע בציבור: רבים לא מבינים את ההבחנה בין טראומה נפשית למחלות נפשיות מורכבות.
הגדרות מוסדיות: ביטוח לאומי וצה"ל מסווגים פוסט טראומה כנכות נפשית – מה שמחזק את הסטיגמה.
אבל חשוב להבין: "נכות נפשית" אינה שקולה ל"חולי נפשי כרוני". היא מעידה על פגיעה בתפקוד – זמנית או מתמשכת – אך לא בהכרח על מחלה נפשית בלתי הפיכה.
מה אומרת הפסיכולוגיה הקלינית?
מטפלים ומטפלות בתחום מסבירים שPTSD היא פציעה של מערכת העצבים – תגובת יתר של המוח והגוף לסכנה שחוזרת שוב ושוב, למרות שהאיום כבר עבר. זו תגובה אנושית – לא פתולוגיה נפשית עמוקה.
למה חשוב לדייק בהגדרה?
ההבנה ש-PTSD אינה מחלת נפש אלא פציעה נפשית – משנה את הדרך שבה נפגעים תופסים את עצמם. היא מורידה אשמה, מפחיתה בושה, ומעודדת פנייה לטיפול.
כאשר החברה מקבלת את הפציעה כהשלכה ישירה של שירות – כמו כל פציעה גופנית – הדרך לשיקום מתקצרת.
מה אפשר לעשות?
להשתמש בשפה מדויקת: "פציעה נפשית", "תגובה טראומטית" ולא "חולה נפש".
לקדם חינוך והסברה – בבתי ספר, בצבא, ובקרב משפחות.
להדגיש את אפשרויות ההחלמה – יש טיפול, יש תהליך, ויש תקווה.
לסיכום:
פוסט טראומה היא תגובה טבעית לאירועים קיצוניים – לא עדות לחולשה ולא מחלת נפש כרונית. חשוב שנדע להבחין – כדי שנוכל לטפל בלי לפחד מההגדרה.
